אני מאמינה

אני מאמינה בדיאלוג לא ממוחשב. בינינו לבין עצמנו, ההורים, בינינו לבין הילדים, ובינינו לבין המחנכים ובית הספר.

כי העולם שלנו השתנה! ועלינו להשתנות אתו.

בילדותי שיחקתי ברחוב.

הכרתי כל עץ בואדי,

כל מקום מסתור,

הרחוב היה הבית שלי.

הילדים של היום מסתובבים ברשת,

מכירים כל אתר,

כל משחק חדשני,

כל קישור ברשת החברתית "פייסבוק".

המחשב הוא הבית שלהם!

אם לא נדע, אם לא נדבר, אם לא נהיה מעורבים בעולמם, הם יישארו בו לבדם.

ובכל מקום שבו לא נהיה שם כהורים יהיו שם גורמים אחרים.

זרים,

ילדים שעלולים לפגוע בהם, להעליב, להשפיל.

חוסר הידע וההכוונה שעלולים לגרום שיסתבכו מבלי שהתכוונו לכך.

לכן אני מאמינה שצריך להתקיים דיאלוג סביב המתרחש ברשת. דו שיח, לא ביקורתי. אלא משמעותי.

אני רואה את עצמי כדלת שפותחת את הדו שיח הזה. מספרת על עולם המחשבים שלנו כמבוגרים הוא זר ושונה, לעתים מפחיד. בו אנחנו לא בני בית, אלא דיירי משנה במקרה הטוב.

דלת לעולם שבו נמצאים המחנכים שעומדים חסרי אונים אל מול העולם החדש הזה.

ודלת לילדים, שיידעו שהם לא לבד, ושאנחנו שם אתם.

בואו נהפוך את המחשב לבית גם שלנו, נדבר עם הילדים, נדריך אותם, מתלבט עמם.

נערוך "דיאלוג לא ממוחשב".

כי יחד נשמור על הילדים ברשת!


סגור לתגובות.